המכללה

האקדמית

לחינוך

רס״ר במיל’

שירי, בעלה ושני ילדיה בין החטופים

אחותו, בעלה ובנם בן ה 14 של שי בן יעיש, מנכ”ל כנס שדרות, אשר נרצחו

פאיזה ומאי אבו סביח

אמו ואחייניתו של האיל אבו סבייח, מרצה במכללה,

אשר נרצחו

חמותה של שמרית שמש, רכזת כנס שדרות,

אשר נרצחה

אורן גולדין

בעלה של אושרית מסלה,

בוגרת תוכנית חינוך גופני,

אשר נרצח

בן דודה של רים אלפריג'את

סטודנטית בתואר שני בייעוץ חינוכי, אשר נרצח

בעלה של סיגל יהוד,

בוגרת תוכנית שבילים,

אשר נרצח

סמ”ר

רב”ט

סמ”ר

יפתח שחר

רס״ל במיל’

אחמד אבו לטיף

סרן במיל’

יובל הלבני

רס"ר (במיל')

ליאב אטיה

רס"ר (במיל')

גל מאיר איזנקוט

רס”ם במיל’

אביב ברעם

רס”ן

בנה של חניתה ברעם

מרצה במכללה

אשר נפל בקרבות

מרסל נולדה במרוקו להוריה חנה וניסים מדינה, באביב 1959.

מרסל הייתה הילדה השלוש-עשרה במספר,

במשפחה ענפה ובה ארבעה-עשר אחיות ואחים.

ב 1962, כשמרסל הייתה בת שלוש, עלתה משפחת מדינה לארץ

ושוכנה במעברה ליד באר שבע. משם עברה למגורי קבע בשכונה ד' בעיר.

אמה הייתה עקרת בית ואביה עבד כפועל במפעל.

מגיל צעיר מרסל הייתה ילדה של בית, ילדה סקרנית, למדנית, תלמידה מצטיינת.

המורים שלה בבית הספר הממלכתי-דתי שבו למדה, תמיד נתנו לה משימות נוספות בשיעור

כי הייתה מסיימת מהר את המטלות בכיתה והייתה צמאה לעוד אתגרים.

כילדה הייתה אוספת את הילדים הצעירים בשכונה ומלמדת אותם.

היא הייתה מורה בנשמה, מורה לפני הכל.

מרסל הייתה גם אחות מדהימה ודודה לתפארת:

בנעוריה היתה בייביסיטר מבוקשת לאחייניה הקטנים,

והייתה מתרוצצת על פי הזמנה בין הבתים של אחיה ואחיותיה.

היא אהבה מאוד את המשפחה והם אותה.

בהיותה תלמידת תיכון, מרסל התאהבה במקצוע הכימיה.

כבר אז ידעה, שהיא תמשיך ותלמד כימיה גם באוניברסיטה.

היא התקבלה ללימודים עם מלגת הצטיינות,

והשלימה תואר ראשון ושני באוניברסיטת בן-גוריון.

מרסל החרוצה החליטה כבר בתחילת דרכה באקדמיה שהיא תהיה "משהו".

ילדיה מספרים כמה חשוב היה לה להשקיע ולהגיע להישגים משמעותיים,

כשכימיה וחינוך עומדים בראש מעייניה.

את התואר השלישי מרסל השלימה במחלקה להוראת המדעים במכון וייצמן למדע.

בעבודת הדוקטורט ובמחקרי ההמשך שלה היא שאפה להנגיש לתלמידי חטיבת הביניים

והתיכון בארץ את הידע המדעי, להעלות את קרנם של המקצועות המדעיים ולהפוך את המדעים בכלל

ואת הכימיה בפרט למקצוע אטרקטיבי, שתלמידים ירצו לבחור בו וללמוד אותו.

ואכן בשנות עבודתה הרבות כמורה, מרסל הייתה אהובה, מוערכת, ונערצת.

מי שהיה תלמיד שלה – אהב אותה ולמד לאהוב כימיה.

בשנים האחרונות מרסל עבדה במכון דוידסון שבמכון וייצמן והכשירה את מורי העתיד בתחום המדעים.

מור, בתה הבכורה אומרת, שבעצם מרסל הייתה "פרפורמרית". היא הייתה מרובת כישרונות ואהבה את הבמה:

לרקוד ריקודי עם, לקרוא בטקסים, לעמוד מול כיתה וללמד, ולהרצות בכנסים בינלאומיים.

מעולם לא עשתה דברים כלאחר יד, תמיד התכוננה לכל משימה ברצינות רבה.

ויש רבים בבארי, שבוודאי זוכרים את מרסל על הבמה שרה, רוקדת ומשחקת בתפקיד הראשי

במחזה "גבירתי הנאווה", שהופק בחג ה- 40 של בארי.

מרסל, שגדלה בבית דתי מאוד הייתה תמיד שונה ועצמאית בדעותיה. היא למשל העדיפה מכנסיים על חצאיות.

אבא שלה מעולם לא כפה את דעתו על ילדיו, וכך נהגה גם היא. מרסל שהייתה בדרכה מסורתית,

הותירה בידי ילדיה את הבחירה לחיות ולעשות מה שטוב בעיניהם.

מרסל נישאה לנוריאל והם חיו במושב צוחר. ב 1981- נולדה בתה הבכורה מור.

שנתיים אחר כך מנצ'ר – אז מנהל בית הספר – חיפש מורה לכימיה. הוא הגיע עם טרנזיט לצוחר,

הסיע את המשפחה הצעירה לראות את בארי, והבטיח למרסל שאין לה מה לדאוג,

היא לא תצטרך להיפרד ממור עוד מעט עוברים ללינה משפחתית!

וכך הגיעה המשפחה לבארי ומיד התאהבו בחיי הקיבוץ בכלל ובבארי בפרט.

המשפחה גדלה. עמית נולד בבארי ב 1985- וזיו ב 1988.

מרסל הפכה להכי קיבוצניקית שיש

התייצבה לכל התורנויות והייתה פעילה בוועדות רבות בבארי מתוך רצון לתת, לתרום,

ולעשות למען הקהילה שלה. את תפקיד מזכירת הקיבוץ, שהוצע לה כמה פעמים דחתה,

כי העדיפה ללמוד ולהתפתח בתחום המקצועי שלה.

את הפרק השני בחייה מרסל בנתה עם דרור – "דרורי" בן רוחמה, שהכירה דרך שידוך שעשתה

איילת גודארד. מרסל ודרורי נפגשו וידעו מיד שזה לנצח. הייתה להם זוגיות נפלאה וקשר עמוק.

שניהם סקרנים ולמדנים, אהבו לטייל יחד, העמיקו ודבקו בשיטת התזונה של הרמב"ם

והרגישו בריאים וחיוניים פיזית ונפשית.

בשבת השבעה באוקטובר ננעלו שניהם בממ"ד. מרסל התכתבה עם ילדיה, עם בני משפחתה ועם חבריה הרבים.

דאגה לזיו, שהיה בממ"ד שלו עם שחר, דווחה על היריות, הצעקות, הפחד ועל המחבלים שבביתה.

היא חשה שננטשו וכעסה על ההפקרה. ב- 10:30 ניתק הקשר איתה.

דרורי האהוב, אדם משמעותי ויקר כל כך לכל המשפחה, עדיין מנותק קשר.

מרסל הייתה "העולם" עבור ילדיה. אישה קטנה פיזית, אבל בעלת אישיות ענקית.

יפה, מטופחת ולבושה ייצוגי, ותמיד נראתה צעירה,

עד שכל מי שראה את עמית ואותה ביחד לא האמין שזאת אמא שלו.

היא היתה אישה עם חדוות חיים, אנרגטית ואופטימית. לא היה אתגר שהגיע לפתחה שלא יכלה לו.

ילדיה מעידים שתמיד ידעה להדריך אותם בדרכי החיים, לימדה אותם לראות את העיקר

ולכוון למשהו שהוא באמת טוב עבורם.

"היא נתנה לנו את הביטחון שאנחנו מסוגלים לעשות הכל. אמא הייתה בשבילנו עוגן,

קול חכם שתמיד היה שם בשבילנו, עמוד התווך של המשפחה". כך העידו מור, עמית וזיו.

"אמא הרעיפה עלינו אהבה ואנחנו זכינו באמא נהדרת ומאוד אהובה

ואמרנו לה את זה המון בחייה". "הוואטסאפ שלי מלא לבבות ששלחתי לה", אומר זיו.

מרסל הייתה סבתא אוהבת ומסורה לשני נכדיה ולשתי נכדותיה:

בן, לי, ניב ואן. כמה נורא ועצוב שלא תזכה לראותם גדלים.

מרסל איננה, אבל רוחה נשארה כאן. הרוח המפעמת לדבוק ברצון לחיות ולהתפתח,

לצאת מהתופת ולהתאמץ לחיות חיים טובים, מאושרים ובריאים וכך למלא את החור שבלב.

ואז... מרסל תרקוד ותחייך בגן העדן.

מתוך יוֹמוֹן בּארי #19782

‬מרסל ,

כשראיתי את התמונה שלך בעיתונים יחד עם אלפי הנרצחים, זה היה נראה לי כמשהו לא הגיוני, הרי רק ביום שישי בבוקר, כמה שעות לפני השבת השחורה והנוראית דיברנו.

שוחחתי איתך ארוכות בטלפון, התעדכנו אחת בשלומה של השניה, בשלום הילדים והמשפחות. סיפרת לי על פרישתך הקרבה ממכון דוידסון, בו היית חלק מצוות ההוראה,

על הסיפוק הרב והשנים המשמעותיות שהיו לך שם.

תמיד שמחתי ונהנתי לדבר איתך. אני נזכרת בשיחות הרבות שהיו לנו כשנסענו יחד חזרה הביתה, לאחר יום עבודה עמוס במעבדות. שיחות שהיו נעימות ומקרבות, בהן התעניינת, שאלת והיית אוזן קשבת, בנועם ובסבלנות שכל כך אפיינו אותך.

בשבת הנוראית כשהחלו השמועות על חדירת מחבלים ליישובי העוטף, ניסיתי להשיגך להציע את ביתי כמקום מקלט, אך לא עלה בדעתי שאת בתוך סיוט, שנחטפת על ידי בני עוולה מביתך, בבארי ,שכל כך אהבת. במשך מספר ימים היינו עם תקווה לשמוע פיסת מידע ממך, זיק של תקווה שאולי תמצאי, עד שקיבלנו את הידיעה הכואבת והמרה על מה שעלה בגורלך.

פנייך המאירות והמחייכות, בתמונה בעיתון בין אלפי הנרצחים לא עוזבת אותי לרגע. החיוך והנועם היו חלק ממך, הם ליווי כל כניסה שלך למעבדה במכללה, מקום בו היוות דמות משמעותית ובעלת נוכחות כמרצה מובילה ומוערכת לכימיה ורכזת תחום המדעים.

אני יודעת וכולם ראו את התשוקה והאהבה העצומה שהייתה לך להוראת המדעים- לחנך, ללמד את הסטודנטים לחקור, לגלות סקרנות, לפתח את הידע, להעמיק ולשאול לשאלות.

עם הרבה מסירות וסבלנות, הסברת והתעמקת בכל דבר שרק שאלו ורצו לדעת.

תמיד רצית שהסטודנטים יתנסו בעוד ועוד מעבדות, שירחיבו ויבססו את הידע וההבנה שלהם ויחוו כמה שיותר.

כל דבר שעשית היה מהלב, באהבה גדולה ועם תשוקה עזה. יסודיות וקפדנות היו חלק מהערכים שהנחו את העשייה שלך.

זה הורגש בהרצאות שהעברת, במעבדות שתכננת, בכנסים הגדולים שיצרת ובדרך שהובלת את התחום כרכזת המדעים.

בשבעה באוקטובר היה כאן טבח נוראי, מזעזע ולא נתפס, טבח שלא תשמעי עליו. טבח שבו את אחת מבין אלפי הנרצחים.

אין לי מילים מרסל, אין לי...

כולנו שבורי לב, כואבים וחנוקים מהאסון הזה ומלכתך

יהי זכרך ברוך

מאת אסידו שולמית,

שהייתה לבורנטית במשך 46 שנים

ועבדה עם ד”ר מרסל ז”ל יותר מעשור

ד"ר מרסל פרייליך הייתה מרצה מצוינת בתחום הכימיה בהתמחות מדעים, בעלת ידע רחב בכימיה, כושר אנליטי וחשיבה אינטגרטיבית.

היתה מרצה ומחנכת, ללמוד כימיה ולאהוב כימיה. הסטודנטים מאוד אהבו את הרצאות הכימיה, והמעבדות בכימיה.

בתור עמית שלה בהתמחות מדעים, כל שיחה על מדעים, כימיה וביולוגיה היתה פורייה, היתה מדויקת בכל מה שעשתה, ומאוד מסודרת.

בשנים האחרונות התעניינה בתחום הבריאות ותזונה, למדה את הנושא וחקרה אותו, והתחילה לפתח את נושא הבריאות והתזונה כאורח חיים שנוגע לכל אדם.

יהיה זכרה ברוך,

מאת ד"ר סאלח אבו חמאד, ראש התמחות מדעים

כשאני חושבת מה לכתוב עליך, מרסל, אני מתקשה להחליט מאיפה להתחיל כי יש כל כך הרבה מה להגיד עליך.

קודם כל היית חברה אמיתית לאורך שנים.

הגעת לבארי ומיד זהרת ובלטת ביופי שלך, בעור החלק המבריק ובתלתלים, בשפתיים המלאות ובחיוניות שלך.

לא ניתן היה להתעלם מהנוכחות שלך. אישה חזקה, חכמה, יפה, חדת לשון עם קול רם וברור ומוכשרת. כולנו זוכרים אותך כנקלטת שגילמה את דמות לייזה במחזמר "גברתי הנאוה" שהפיקו בבארי לחג ה-40, שם הפלאת בשירה שלך. היה לך קול חזק ויפה, ידעת לשיר ולשחק. חיית במה. גם הדיבור שלך היה תמיד דרמתי.

בהמשך גידלנו ילדים יחד, עדי וזיו היו באותו שנתון, ונפגשנו בחדר המורים בבארי ואחר כך במעלה הבשור. מרסל הייתה מורה משכמה ומעלה.

רהוטה, יודעת להסביר וללמד, מסודרת, חרוצה ומסורה. תלמידיה העריצו ואהבו אותה. היא עזרה לכולם לעבור בהצלחה את בחינת הבגרות בכימיה ולא הרימה ידיים, כל תלמיד היה חשוב לה. גם הדוקטורט שלה עסק בהוראת הכימיה.

כשהתחילה לעבוד במכון ויצמן ובקיי התראינו פחות. היא הייתה תמיד מאוד עסוקה ולמרות זאת מצאה זמן להיות פעילה בוועדות בקיבוץ כמו ועדת לימודים ולתרום מהידע שלה ומהחשיבה הבהירה שלה.

הייתה לה יכולת נדירה לתמצת, להבהיר נקודות, ולשכנע. לא ניתן היה לנצח אותה בוויכוח! הייתה לה רוח לוחמנית והיא נאבקה על מה שנראה לה חשוב.

בשנים האחרונות נפגשנו בחדר הכושר. היינו מקבוצת המשכימים. בשנים אלו מרסל ודרורי עשו מהפך בתזונה שלהם והפכו לטבעוניים, ומרסל כמו מרסל חקרה ולמדה את תורתו של הרב גיל יוסף מהמרכז לרפואת הרמב"ם.

היא התכוונה להעביר את התורה הזו הלאה בחוגי בית לאנשים אך לא הספיקה.

מרסלוש אהובה שלנו, אהבתי מאוד לפגוש אותך בחדר האוכל, בריקודים בפאב, במדרכות... היית ממעגל החברים הקרוב שלי ותחסרי לי כל כך. תחסרי לכולנו.

מאת ד"ר זיוה ילין,

ראש התמחות אמנות במכללה

צילומים מתוך יום מדעים 29.5.16

עומר חרמש

בוגר תוכנית חנ״ג

אשר נרצח

אתי, איתי ושגיא זק

יוסי ומרגיט

מתי ועמיר וויס

הוריה של מיכל פיניאן וויס,

מרצה מקיבוץ בארי,

אשר נרצחו

יוסי (זיגי) אפטלון

רבקה בן חורין

עבד נסאסרה

דודו של עומר נסאסרה,

סטודנט בתוכנית חנ"ג

אשר נרצח

ח'אלד אבו פרחאן

אביו של מוחמד אבו פרחאן

אשר נרצח

יהב וינר

אחיינה של גילת טרבלסי,

ראש ההתמחות ותוכנית ההכשרה לחינוך מיוחד, אשר נרצח

מירב רם

#דברים_שאמרתי_לבני_בכורי

#עמרי_שלי_אמא_מרגישה_אותך

ב-8 באפריל 1995 הגיח לעולם בתל אביב ילד קסם.

בן בכור ונכד ראשון. עיניים גדולות ונוצצות, מבט סקרן.

לידה בקיסרי ומיד נלקחת ממני לבדיקות.

וכשאבא הביא אותך אלי היית קצת לא רגוע, נשמתי אותך אלי, חיבקתי אותך ונרגעת, #ככה_זה_כשאמא_במרגישה_אותך

בגיל חודשיים חלית ואבא לקח אותך לים, ככה יחלים, אמר.

הגענו לחוף והחיבור לים היה מיידי. פתחת את עיניך הסקרניות וחייכת. ומאז הים היה חלק ממך.

בגיל שנתיים עברנו למודיעין, איך שמחת על הגינה החדשה

התרוצצת עם הבימבה והאופניים ועם החיוך הענק אספת סביבך חברים.

בגיל 9 עברנו לחצרים ואל אהבתך לים ולגלישה הצטרף הטניס. וכמו בכל דבר בחיים שלך הצטיינת והגעת למקומות הראשונים. ואני מחכה לך בסיום התחרויות, אוספת אותך אלי בחיבוק, ולפי החיוך יודעת איך היה.

#ככה_זה_כשאמא_מרגישה_אותך

לעשרת הגעת כשהיית בן 11. וכאן הפכת חלק מקבוצת המופלאים חברים מקסימים שליוו אותך כל השנים.

טיולים בארץ, חוויות בחו"ל, מסיבות, אהבות, אכזבות, שיחות נפש וחלומות. ואני מביטה בך מהצד, גאה בדרך שאתה עובר

עם החיוך הענק והעיניים הבורקות

ויודעת שאתה יודע שאני תמיד פה עבורך.

#כי_אמא_תמיד_מרגישה_אותך

מיד עם סיום הלימודים התגייסת לצבא.

יחידה מיוחדת, מסלול ארוך מבצעים מיוחדים,

החברים מהצוות עוטפים. ואתה חוזר הביתה לעתים שמח לעתים מרוחק, מחייך בשתיקה בלי אפשרות לשתף.

ובמבט קצר יודעת מה ישמח אותך

#כי_אמא_מרגישה_אותך

ולאחר הצבא הטיול הגדול כמה חוויות עברת, כמה חברים אספת, בימים האחרונים אנחנו מקבלים מלא הודעות

על אנשים שפגשת, שנגעת בנשמתם, ששימחת, שהצחקת, שהקשבת.

זה אתה, איש של אנשים נפש אמיתית עם חיוך ענק.

ובסיום הטיול התקשרת ואמרת’ אמא רוצה לבוא אלי לאמסטרדם?’ זכיתי בשבוע של טיולים בטבע איתך

עם התיק שבו מחצלת, תרמוס של תה חם ומוזיקה מרגיעה

מחבקת, מחייכת ומקשיבה לך.

#כי_אמא_מרגישה_אותך

גם באוניברסיטת רייכמן אוסף סביבך חברים חדשים, עם החיוך והעיניים הבורקות, לוקח אותם איתך לחלומות שלך, מלווה, מחזק, מקשיב ומחייך.

וכשיצאת לחילופי סטודנטים בפריז, ביקשת שאצטרף לתחילת המסע, ואני זכיתי בעוד שמונה ימים של שיחות נפש ארוכות, ארוחות בוקר מפנקות, קפה משובח, וכמובן התרמוס עם התה הטעים שרקחת על גדות הסן.

מביטה בך נפעמת איך תוך ימים קצרים התקבצה סביבך חבורה חדשה. הדבק של החבורה הם קראו לך. וחזרתי אליך לפריז לביקור מביאה איתי טעמים וריחות של בית

#ככה_זה_כשאמא_מרגישה_אותך

ובחודשים האחרונים נראה כי מאירים אליך הכוכבים, סיימת את התואר, דירה בתל אביב עם חבר והחברים שאיתך, מכל תחנות החיים שעוטפים ומשמחים אותך ואני הרגשתי אותך

את האושר שבך, את הרוגע השלווה.

ומאז יום שבת ילד שלי, אני מחכה לך.

מחכה לשמוע אותך, מחכה לחבק אותך, לעטוף אותך, להיות עבורך ואומרת לך שתדע, גם כשאתה לא לידי

#אני_תמיד_ארגיש_אותך

ליאור ויצמן

בעלה של לימור ויצמן

בוגרת תוכנית חינוך מיוחד

אשר נרצח

אביב ברעם

בנה של חניתה ברעם

מרצה במכללה

אשר נפל בקרבות

רס"ר (במיל')

גל מאיר איזנקוט

סמ”ר עידו הרוש

בנו של יניב הרוש

בוגר תוכנית תמורות

אשר נפל בקרבות

רס"ר (במיל')

ליאב אטיה